פסוק
|
ישמעאל זרזיר
|
ישראל
|
קידוש
|
עשו
עורב |
ישראל
|
1.
וַיְכֻלּוּ
|
גֹּמֶר
|
יַעֲקֹב
|
1.
בָּרוּךְ
|
יְבוּסִי
|
שׁוּנִי
|
2.
הַשָּׁמַיִם
|
מָגוֹג
|
רְאוּבֵן:
|
2.
אַתָּה
|
אֱמֹרִי
|
אֶצְבֹּן
|
3.
וְהָאָרֶץ
|
מָדַי
|
חֲנוֹךְ
|
3.
הויה
|
גִּרְגָּשִׁי:
|
עֵרִי
|
4.
וְכָל
|
יָוָן
|
פַלּוּא
|
4.
אֱלהֵינוּ
|
חִוִּי
|
אֲרוֹדִי
|
5.
צְבָאָם
|
תֻבָל
|
חֶצְרוֹן
|
5.
מֶלֶךְ
|
עַרְקִי
|
אַרְאֵלִי:
|
6.
וַיְכַל
|
מֶשֶׁךְ
|
כַרְמִי:
|
6.
הָעולָם.
|
סִּינִי:
|
אָשֵׁר
|
7.
אֱלֹהִים
|
תִירָס:
|
שִׁמְעוֹן
|
7.
אֲשֶׁר
|
אַרְוָדִי
|
יִמְנָה
|
8.
בַּיּוֹם
|
אַשְׁכֲּנַז
|
יְמוּאֵל
|
8.
קִדְּשָׁנוּ
|
צְּמָרִי
|
יִשְׁוָה
|
9.
הַשְּׁבִיעִי
|
רִיפַת
|
יָמִין
|
9.
בְּמִצְותָיו
|
חֲמָתִי
|
יִשְׁוִי
|
10.
מְלַאכְתּוֹ
|
תֹגַרְמָה:
|
אֹהַד
|
10.
וְרָצָה
|
עֵילָם
|
בְרִיעָה
|
11.
אֲשֶׁר
|
אֱלִישָׁה
|
יָכִין
|
11.
בָנוּ.
|
אַשּׁוּר
|
שֶׂרַח
|
12.
עָשָׂה
|
תַרְשִׁישׁ
|
צֹחַר
|
12.
וְשַׁבַּת
|
אַרְפַּכְשַׁד
|
חֶבֶר
|
13.
וַיִּשְׁבֹּת
|
כִּתִּים
|
שָׁאוּל
|
13.
קָדְשׁו
|
לוּד
|
מַלְכִּיאֵל:
|
14.
בַּיּוֹם
|
דֹדָנִים:
|
לֵוִי
|
14.
בְּאַהֲבָה
|
אֲרָם:
|
יוֹסֵף
|
15.
הַשְּׁבִיעִי
|
כּוּשׁ
|
גֵּרְשׁוֹן
|
15.
וּבְרָצון
|
עוּץ
|
בִנְיָמִן:
|
16.
מִכָּל
|
מִצְרַיִם
|
קְהָת
|
16.
הִנְחִילָנוּ.
|
חוּל
|
מְנַשֶּׁה
|
17.
מְלַאכְתּוֹ
|
פוּט
|
מְרָרִי:
|
17.
זִכָּרון
|
גֶתֶר
|
אֶפְרָים:
|
18.
אֲשֶׁר
|
כְנָעַן:
|
יְהוּדָה
|
18.
לְמַעֲשֵׂה
|
מַשׁ:
|
בֶּלַע
|
19.
עָשָׂה.
|
סְבָא
|
שֵׁלָה
|
19.
בְרֵאשִׁית.
|
שָׁלַח
|
בֶכֶר
|
20.
וַיְבָרֶךְ
|
חֲוִילָה
|
פֶרֶץ
|
20.
תְּחִלָּה
|
עֵבֶר:
|
אַשְׁבֵּל
|
21.
אֱלֹהִים
|
סַבְתָּה
|
זָרַח
|
21.
לְמִקְרָאֵי
|
פֶּלֶג
|
גֵּרָא
|
22.
אֶת
|
רַעְמָה
|
חֶצְרוֹן
|
22.
קדֶשׁ
|
יָקְטָן:
|
נַעֲמָן
|
23.
יוֹם
|
סַבְתְּכָא
|
חָמוּל:
|
23.
זֵכֶר
|
אַלְמוֹדָד
|
אֵחִי
|
24.
הַשְּׁבִיעִי
|
שְׁבָא
|
יִשָׂשכָר
|
24.
לִיצִיאַת
|
שָׁלֶף
|
רֹאשׁ
|
25.
וַיְקַדֵּשׁ
|
דְדָן:
|
תּוֹלָע
|
25.
מִצְרָיִם.
|
חֲצַרְמָוֶת
|
מֻפִּים
|
26.
אֹתוֹ:
|
לוּדִים
|
וּפֻוָּה
|
26.
וְשַׁבַּת
|
יָרַח:
|
חֻפִּים
|
27.
כִּי
|
עֲנָמִים
|
יוֹב
|
27.
קָדְשְׁךָ
|
הֲדוֹרָם
|
אָרְדְּ:
|
28.
בוֹ
|
לְהָבִים
|
שִׁמְרוֹן:
|
28.
בְּאַהֲבָה
|
אוּזָל
|
דָן
|
29.
שָׁבַת
|
נַפְתֻּחִים:
|
זְבוּלֻן
|
29.
וּבְרָצון
|
דִּקְלָה:
|
חֻשִׁים:
|
30.
מִכָּל
|
פַּתְרֻסִים
|
סֶרֶד
|
30.
הִנְחַלְתָּנוּ:
|
עוֹבָל
|
נַפְתָּלִי
|
31.
מְלַאכְתּוֹ
|
כַּסְלֻחִים
|
אֵלוֹן
|
31.
בָּרוּךְ
|
אֲבִימָאֵל
|
יַחְצְאֵל
|
32.
אֲשֶׁר
|
פְּלִשְׁתִּים
|
יַחְלְאֵל:
|
32.
אַתָּה
|
שְׁבָא:
|
גוּנִי
|
33.
בָּרָא
|
כַּפְתֹּרִים:
|
גָד
|
33.
הויה
|
אוֹפִר
|
יֵצֶר
|
34.
אֱלֹהִים
|
צִידֹן
|
צִפְיוֹן
|
34.
מְקַדֵּשׁ
|
חֲוִילָה
|
שִׁלֵּם:
|
35.
לַעֲשׂוֹת
|
חֵת:
|
חַגִּי
|
35.
הַשַּׁבָּת:
|
יוֹבָב
|
יוכבד
|
סברי מרנן בָּרוּךְ אַתָּה הויה. אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא
פְּרִי הַגָּפֶן:
"זכור את יום השבת לקדשו"
שבעים תיבות בקידוש להכניע שבעים אומות ל"ה אומות תחת ישמעאל
ול"ה תחת עשו
הרה"ג ר' פנחס פרידמן בפרשתנו פרשת יתרו אנו קוראים
בתורה על מעמד הנבחר של מתן תורה בהר
סיני, כאשר
הקב"ה דיבר אל כל ישראל את עשרת הדברות .במאמר זה ברצוננו להתבונן בדיבור הרביעי שהיא מצות עשה (שמות כ ח)"
:זכור את יום השבת לקדשו"
.חכמינו ז"ל מפרשים פסוק זה בגמרא (פסחים קו ).על מצות קידוש: "זכור את יום השבת לקדשו ,זוכרהו על היין בכניסתו ,אין לי אלא בלילה ביום מנין ,תלמוד לומר זכור את יום השבת ביום".
ל"ה תיבות
ב"ויכולו"
ול"ה תיבות בברכת קידוש כתב "המגן אברהם" (סימן רעא ס"ק כב) בשם "שער הכונות"
לרבינו האריז"ל (ענין הקידוש ד"ה וזה סדר הקידוש)
,כי בנוסח הקידוש יש בו שבעים תיבות ,שלשים וחמש תיבות בפרשת "ויכולו"
ושלשים וחמש תיבות
בנוסח ברכת הקידוש .ומקור הדבר בזוהר הקדוש (הקדמה ה) "ויכולו אית ביה תלתין וחמש תיבין, ובקידושא דאנן מקדשין תלתין וחמש
תיבין, וסליק כלא לשבעין שמהן דקב"ה ,וכנסת ישראל אתעטר בהו"
.פירוש" :ויכולו יש בו שלשים וחמש תיבות ,ובקידוש שאנו מקדשים שלשים וחמש תיבות ,ועולים לשבעים שמות של הקב"ה ,וכנסת ישראל מתעטרת בהם". וכן הוא מנהג כל המקובלים וגם רוב החסידים הנוהגים לפי מנהגי
האריז"ל,
ובמנהגי החתם סופר מובא
שכן נהג ה"כתב
סופר" זצ"ל ,והנה הנוסח לפנינו: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ,ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו
אשר עשה, ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש
אותו ,כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים
לעשות: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם ,אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו ,ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה
בראשית ,תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים ,ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו ,ברוך אתה ה' מקדש השבת". לפי זה אומר האריז"ל
ב"שער הכונות"
(שם): "ולכן אותם הנוהגין לומר אחר תיבות זכר ליציאת מצרים ,כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת קדשך כו'
,הם טועים טעות גמור ,כי מוסיפין בחשבון התיבות ,ואין לומר סדר גירסא זו אלא בקידוש של יום
טוב בלבד, והטועים העתיקוהו משם בסדר הקידוש
של שבת". אמנם ברור שכל אחד צריך לנהוג
כמנהג אבותיו ורבותיו הקדושים זי"ע
כמו שכתב הפוסק הגדול ה"מגן
אברהם" (שם)"
:ולי נראה שאין לשנות שום מנהג ,כי לכל מנהג יש טעם ויסוד דוק ותשכח"
.וכתב בליקוטי מהרי"ח (סדר קידוש ד"ה
בא"י)" :והנה נוסח סידורי אשכנז ,כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ,וכן הוא בסידור רב עמר"ם
ורמב"ם מגן אברהם בשם האריז"ל :בפרשת "ויכולו" ישנן
ל"ה תיבות,
וכן בברכת הקידוש ישנן
ל"ה תיבות
מגלה עמוקות :ל"ה אומות מימין וישמעאל עומד עליהם ול"ה
אומות משמאל ועשו עומד עליהם
יום שבת נמצא בין יום שישי חג
הישמעאלים ובין יום ראשון חג בני עשו כי
קדושת השבת מבטלתם
בני יששכר :שב"ת בגימטריא זרזי"ר
עור"ב
שהם קליפות ישמעאל ועשו כי קדושת
השבת מבטלת אותם
ובמחזור ויטרי ובמהרי"ל
ובאבודרהם ,אך על פי האר"י ז"ל אין
לאומרו".
דייקא ,כי בני ישראל נמצאים באמצע בין
עשו וישמעאל. שבעים אומות בבחינת אל"ה מול אל"ה
לפי זה אומר ה"בני
יששכר" הרי מבואר,
כי קדושת שבת שהיא
בתווך מבטלת קליפת
ישמעאל ועשו ,שהם מצד ימין ושמאל של הקדושה וממונים על כל שבעים אומות .הנה כי כן זהו ביאור המאמר" :אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה
ולשון" ,כי אם היו שומרים שבת הראשונה היו
מבטלים קליפות עשו וישמעאל שמצד שמאל
וימין של שבת קודש ,שהם השורש של כל שבעים שרי מעלה ,ושוב לא היתה כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. ונראה לבאר לפי שיטת הזוהר הקדוש והאריז"ל ,ענין הקידוש בליל שבת שיש בו שבעים תיבות שמתחלקים ל"ה
כנגד ל"ה,
בהקדם מה שכתב
ה"בני יששכר" (שבת מאמר א סימן י) לבאר מאמר חכמינו ז"ל (שבת קיח" :):אלמלי
שמרו ישראל שבת ראשונה לא
שלטה בהן אומה ולשון"
,על פי דברי ה"מגלה עמוקות" (פרשת לך לך דף טז ,).על
הפסוק שנאמר בברית בין הבתרים (בראשית טו י): "ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם
בתוך". וביאר בדברי קדשו על פי הידוע
שישנם שבעים שרי מעלה של אומות העולם ,והנה הם נחלקים לשני חלקים ,ל"ה שרי מעלה הם משמאל של הקדושה ,ושרו של עשו הוא סמא"ל ממונה ועומד עליהם ,ולעומת זה ישנם ל"ה שרי מעלה מימין של
הקדושה ,ושרו של ישמעאל הוא רה"ב ממונה ועומד
עליהם. נמצא לפי זה כי שבעים שרי מעלה הם אל"ה מול אל"ה ,כלומר ל"ה אומות מימין עם א' העומד עליהם וכן ל"ה
אומות משמאל עם
א' העומד עליהם ,ואמנם ישראל עם קודש נמצאים בתווך באמצע בין שני
אל"ה .וזהו רמז הכתוב" :ויקח לו את כל אלה"
-ב' פעמים אל"ה של השבעים אומות" ,ויבתר אותם בתוך", שביתר אותם לשני חלקים והכניס את
ישראל בתווך בין שניהם .וזהו רמז הפסוק (תהלים כ כח)"
:אלה ברכב ואלה בסוסים"
,היינו אל"ה מול אל"ה שהם שבעים אומות" ,ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר". מוסיף על כך ה"מגלה
עמוקות" דבר נפלא,
כי מטעם זה יום המנוחה
של ישראל עם
קודש הוא בשבת קודש ,ואילו להבדיל אלף הבדלות יום חגם של הישמעאלים הוא
ביום ו' שהוא צד ימין של שבת קודש ,ויום חגם של בני עשו הנוצרים הוא ביום א'
צד שמאל של הקדושה ,וישראל שהם באמצע ניתן להם למורשה יום שבת קודש .וזהו שכתוב (ויקרא כב לב)"
:ונקדשתי בתוך בני ישראל" – "בתוך"
כדרכו בקודש מוסיף ה"בני
יששכר" על
כך רמז נאה שב"ת בגימטריא
זרזי"ר עור"ב,
והביאור בזה על פי
מאמרם בגמרא (ב"ק
צב): על הפסוק (בראשית כח ט)"
:וילך עשו אל ישמעאל ,לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו"
.ומפרש ה"מגלה עמוקות" על ואתחנן (אופן מ) כי קליפת עשו נקראת "עורב" וקליפת "ישמעאל"
נקראת "זרזיר", ונתחברו יחד כי הם בני מין אחד
להילחם כנגד
הקדושה ,על כן שב"ת בגימטריא
זרזי"ר עור"ב
ללמדנו ששבת בקדושתו מבטל ב'
הקליפות של עשו וישמעאל עכדה"ק. וזהו שיסד האריז"ל בפיוט
"אזמר בשבחין"
(ליל שבת קודש)"
:צווחין אף עקתין בטלין ושביתין"
.וכתב ב"מגלה עמוקות" (פרשת משפטים ד"ה כי תצא אש) הביאור על כך בשם האריז"ל ,כי "צווחין" הוא קליפת
עשו ואילו "עקתין" הוא
קליפת ישמעאל
,ושניהם גם יחד בטלין ושביתין בשבת קודש. שבת קודש מפריד בין קליפות ישמעאל ועשו ונראה לבאר ענין שבת קודש שעומד
בתווך בין ישמעאל ועשו ,כי הוא בבחינת מחיצה של ברזל להפריד ביניהם שלא יוכלו
להתחבר, והרי זה בבחינת מה ששנינו במשנה (סנהדרין עא" J) פיזור לרשעים הנה להם והנאה לעולם", ועל ידי זה מתגבר כח הקדושה של
יעקב אבינו
שמדתו תפארת לבטלם. וזהו לפי דעתי הרמז בדברי נעים
זמירות ישראל "מזמור שיר ליום
השבת" ,המבוסס כל כולו בשבח קדושת יום השבת (תהלים צב י): "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו
יתפרדו כל פועלי און"
.ויש לדקדק במה שהכפיל לשונו להזכיר פעמיים" :כי הנה אויביך"
,והיה יכול לומר בקיצור" :כי הנה אויביך ה' יאבדו יתפרדו כל פועלי און". אך לפי האמור יש לומר כי דוד המלך
רמז בכך ,על הכח של קדושת שבת להפריד בין קליפת ישמעאל לקליפת עשו" :כי הנה אויביך ה'"
,הם ל"ה אומות מימין עם ישמעאל העומד עליהם" ,כי הנה אויביך יאבדו"
,הם ל"ה אומות משמאל עם עשו העומד עליהם" ,יתפרדו כל פועלי און"
,על ידי קדושת שבת שעומדת בתווך ביניהם הרי הם נפרדים
ומתבטלים. יומתק לפרש בזה מה שתיקן
האריז"ל
בפיוט "אזמר בשבחין"
לליל שבת קודש:
"ימינא ושמאלא ובינייהו כלה" – "ימינא" הם ל"ה אומות מצד ימין והשר
של ישמעאל עומד עליהם" ,ושמאלא" הם ל"ה אומות
מצד שמאל והשר של עשו עומד עליהם" ,ובינייהו כלה"
,היא שבת כלה מלכתא העומדת ביניהן להפרידם בבחינת" :יתפרדו כל פועלי און". בדרך זו יאיר לנו להבין ענין מצות
תוספת שבת מלפניו ולאחריו ,כדי להכניע בכך קליפות עשו וישמעאל שורש כל השבעים אומות ,כי על ידי המשכת קדושת שבת מלפניו שהוא
ביום ו' יום חגם של בני ישמעאל ,מכניעים קליפת ישמעאל העומד מצד ימין של הקדושה ,ואילו על ידי המשכת קדושה שבת לאחריו
שהוא ביום א' יום חגם של בני עשו ,מכניעים קליפת עשו העומד מצד שמאל של הקדושה. ישמעאל חסד דקליפה עשו גבורה דקליפה ונראה להרחיב הביאור בזה ,איך יש בכח שבת לבטל ב' קליפות ישמעאל ועשו ,בהקדם לבאר מדוע שרו של ישמעאל עומד מצד
ימין של הקדושה ,ושרו של עשו עומד מצד שמאל של הקדושה ,ושבת קודש עומדת בתווך להפריד ביניהם ,על פי מה שכתב ה"מגלה עמוקות" (ריש פרשת ויצא) בשם המקובלים, כי ישמעאל ועשו הם בבחינת הסיגים
והפסולת שנפרדו מחסד וגבורה של הקדושה ,ישמעאל הוא בבחינת פסולת החסד שמצד הקליפה ,כי הוא משתמש במדת החסד לאהבות
ותאוות הבלי עולם הזה ,ולכן יצא מאברהם שהוא חסד של הקדושה בצד ימין. לעומת זה עשו הוא בבחינת פסולת הגבורה שמצד הקליפה ,כי הוא משתמש במדת גבורה לרצוח בני אדם העומדים
בדרכו, ולא בחנם אמר לו יצחק אביו אחרי
שראה את הגיהנם נכנס עמו (בראשית כז מ)"
:ועל חרבך תחיה"
,ולכן יצא מיצחק שהוא גבורה של הקדושה בצד שמאל .הנה כי כן מבואר היטב מדוע ישמעאל עומד מצד ימין הקדושה ,כי הוא בבחינת הפסולת של החסד שהוא
בצד ימין ,אבל עשו עומד מצד שמאל הקדושה ,כי פרשת בשלח תש"ע
קוראי עונג ג
כוונה נפלאה בקידוש מהרה"ק מראפשיץ זי"ע כתב הרמ"א (או"ח סימן רעא סעיף
י) בענין קידוש בליל שבת" :מתחילין י'ום ה'ששי ו'יכולו ה'שמים ונרמז השם בראשי
תיבות". וצריך להבין מהו ענין ד' אותיות
השם הוי"ה
לקידוש בליל שבת .ויש לבאר הענין בזה, בהקדם לבאר מאמר הזוהר הקדוש (פרשת יתרו פח ):מהו שבת ,שמא דקודשא בריך הוא ,שמא דאיהו שלים מכל סטרוי". נקדים מה שכתב ב"זרע
קודש" להרה"ק
מראפשיץ זי"ע (ריש פרשת בהר) כוונה חשובה בקידוש ליל שבת ,וזה לשון קדשו: "והנה בקידוש ליל שבת בויכולו יש ה' פעמים אותיות ו"י ,וצריך להפוך הה' פעמים ו"י ולעשות מהם ה' פעמים
טו"ב ,ולכן אין לקרות אותיות ו"י בויכולו
בפירוש רק כמו
בחטף ,כי באמת בשבת נמתק הכל ונכלל הכל בטוב". וכוונתו על ה' פעמים ו"י :א) ו"יכולו השמים והארץ .ב) ו'יכל אלקים ביום השביעי. ג) ו'ישבת ביום השביעי .ד) ו'יברך אלקים את יום השביעי .ה) ו'יקדש אותו ,ועל זה הוא אומר שצריך לקרוא אותם בחטף
ולא להדגיש אותם ,כי "וי" הוא לשון כאב
ובשבת אין דין. הוא בבחינת הפסולת של הגבורה שהוא
בצד שמאל. בדרך זו יאיר לנו להבין ענין השבת
שעומד בתווך כדי להפריד ביניהם ,לפי המבואר בגמרא (שבת קיח ).כי שבת היא נחלת יעקב אבינו ,וידוע כי מדתו של יעקב היא תפארת הכלולה מחסד וגבורה שמצד הקדושה ,על כן יש בכח קדושת שבת שהיא נחלת
יעקב הכלולה מחסד וגבורה שמצד הקדושה ,לבטל את ישמעאל חסד דקליפה מצד ימין
ואת עשו גבורה דקליפה מצד שמאל. מעתה יתבאר ענין הקידוש בליל שבת קודש ,שיש בהם שבעים תיבות המתחלקים ל"ה בפרשת
"ויכולו" ועוד ל"ה בברכת קידוש, כי הם מכוונים כנגד ל"ה
אומות מימין תחת
שרו של ישמעאל וכנגד ל"ה
אומות משמאל
תחת שרו של עשו ,המתבטלים על ידי קדושת שבת. וזהו ביאור דברי הזוהר הקדוש
הנ"ל: "ויכולו יש בו שלשים וחמש תיבות ,ובקידוש שאנו מקדשים שלשים וחמש תיבות ,ועולים לשבעים שמות של הקב"ה ,וכנסת ישראל מתעטרת בהם"
.כי שבעים שמות שיש להקב"ה הם כדי להכניע את
השבעים אומות,
ובשבת קודש מתעטרת
השכינה הקדושה
בשבעים שמות אלו ,כדי להכניע את השבעים אומות ל"ה מימין ול"ה
משמאל. יומתק לבאר בזה מה שמבואר בתיקוני זוהר (תיקון כד סט , ).כי נוהגים להוסיף על שבעים תיבות אלו עוד ב' תיבות
"סברי מרנן", כדי שיהיו ע"ב תיבות כמספר
ויכל"ו וכן
כמספר ביי"ן ,וזה לשון קדשו" :וצריך לברכא לון ולקדש לון בקידוש על היין ,בשבעין תיבין דקידוש ויכ"לו כחושבן
ביי"ן
,וצריך למימר סברי מרנן". לפי האמור הביאור בזה ,כי היות אשר ל"ה אומות מימין הם תחת
שליטת שרו של
ישמעאל ,וכן ל"ה אומות משמאל הם תחת
ד קוראי עונג
פרשת בשלח תש"ע
ונראה לבאר דבריו הקדושים ,על פי המבואר בתיקוני זוהר (תיקון טז דף מב,).
כי אדם הראשון בחטאו
הפריד בשם הוי"ה
שתי אותיות ה"ה משתי אותיות
י"ו ,וזהו רמז הכתוב (רות א יט)"
:ותלכנה שתיהן" - קרי ביה שתי ההי"ן שהלכו
בגלות ,ונשארו אותיות י"ו משם הוי"ה
שהן אותיות ו"י
,כי הרחמים נהפך לדין שהוא בבחינת
ו"י כאדם
שצועק בעת צרה. והנה שבת הוא מעין עולם הבא
כמאמרם (ברכות נז" ):שבת אחד מששים לעולם הבא", שאז יתוקן חטא אדם הראשון ,ויחזרו שתי ההי"ן למקומם ואז יושלם השם
הוי"ה בד'
אותיותיו .מעתה יש לומר כי זהו ביאור דברי הזוהר הקדוש" :מהו שבת ,שמא דקודשא בריך הוא ,שמא דאיהו שלים מכל סטרוי"
,שם שהוא שלם מכל הצדדים ,כלומר שאין בו רק אותיות ו"י בהסתלקות שתי
ההי"ן
,אלא שתי ההי"ן חוזרות למקומן ונשלם
השם הוי"ה
מכל הצדדים. וזהו ביאור המנהג שהביא
הרמ"א,
להתחיל קידוש בסוף
הפסוק הקודם"
:יום הששי" כדי לרמז השם
הוי"ה בראשי תיבות:
י'ום ה'ששי ו'יכולו
ה'שמים ,כי בשבת קודש שתי ההי"ן חוזרות למקומן
ונשלם השם השם הוי"ה .הנה כי כן מבואר היטב דברי הרה"ק מראפשיץ זי"ע ,לדקדק בקידוש ליל שבת שלא להדגיש במבטא ה'
פעמים ו"י שנזכרו בפרשת "ויכולו
השמים" כי אם
בחטף ,ולפי האמור הביאור בזה ,כי בשבת נמתקו אותיות ו"י כי שתי
ההי"ן חוזרות
למקומן. על פי האמור נתתי אל לבי להתבונן ,מאחר שבפרשת "ויכולו" נרמזו
ה' פעמים ו"י מה'
פעמים השם הוי"ה ,כי בשבת קודש נמתקו אותיות ו"י על ידי שתי
ההי"ן שחזרו למקומן,
אם כן ברור שראוי למצוא
רמז בפרשה זו
,גם על ה' פעמים שתי ההי"ן שחזרו
להצטרף עם ה' פעמים ו"י ,ובכן חשבתי דרכי ומצאתי דבר פלא ,כי בפרשת "ויכולו" ישנן
במכוון עשר
פעמים ה' כדי להשלים שתי
ההי"ן לה' פעמים
ו"י ,והנה הם לפנינו: "ויכולו [ה]שמים ו[ה]ארץ וכל צבאם ויכל אל[ה]ים ביום [ה]שביעי
מלאכתו אשר
עש[ה]
,וישבות ביום [ה]שביעי מכל מלאכתו אשר עש[ה]
,ויברך אל[ה]ים את יום [ה]שביעי ויקדשו אותו כי בו שבת מכל מלאכתו
אשר ברא אל[ה]ים לעשות". (מתוך שבילי פנחס
פרשת בראשית) ל"ה תיבות בפרשת ויכולו לבטל
ל"ה אומות מימין,
ל"ה תיבות בברכת
הקידוש לבטל ל"ה אומות משמאל
מוסיפים שתי תיבות "סברי
מרנן" כנגד שרו של ישמעאל
ושרו של עשו העומדים למעלה
מהשבעים אומות
ביטול קליפת ישמעאל מימין על ידי
תורה שבכתב,
ביטול קליפת עשו משמאל
על ידי תורה שבעל פה
ל"ה תיבות בפרשת ויכולו הם
תורה שבכתב,
ל"ה תיבות בברכת
הקידוש הם בבחינת תורה שבעל פה
שליטת שרו של עשו ,נמצא כי יחד עם שני השרים של ישמעאל ועשו הרי הם
ע"ב ,לכן בתווך שבין ל"ה תיבות שבפרשת
"ויכולו" ובין
ל"ה תיבות שבברכת הקידוש ,מוסיפים עוד שתי תיבות "סברי מרנן"
,כדי לבטל בכך גם את שרי ישמעאל ועשו עצמם העומדים
על שבעים שרי מעלה. חצי קידוש תורה שבכתב וחצי השני תורה שבעל פה בדרך זו במסילה נעלה לבאר מה
שבחרו חכמינו ז"ל לחלק את השבעים
תיבות שבקידוש דוקא באופן זה ,ל"ה תיבות בפרשת "ויכולו" הכתובה בתורה שבכתב ,ועוד ל"ה תיבות בנוסח ברכת הקידוש שתקנו
חכמינו ז"ל ,על פי מה שמצינו בתיקוני זוהר (הקדמה יא (:כי תורה שבכתב היא מצד ימין מדת החסד ,ואילו תורה שבעל פה הוא מצד
שמאל מדת הדין: "וכד
אתנטילת מחסד אתקריאת תורה שבכתב דאתיהיבת מימינא ,דכתיב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו ,וכד אתנטילת מגבורה אתקריאת תורה שבעל פה ,דהכי אוקמוהו מארי מתניתין ,תורה שבעל פה מפי הגבורה ניתנה ,ותמן גבורים עומדים בפרץ ,ולא יכיל למיקם בה אלא גבור במלחמתה של
תורה, גבור ביצרו". ובתרגום ללשון קודש: "וכאשר [התורה] ניטלה מחסד נקראת תורה שבכתב שניתנה מימין ,ככתוב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו ,וכאשר ניטלה מגבורה נקראת תורה שבעל פה ,כי כך אמרו בעלי משנה ,תורה שבעל פה מפי הגבורה ניתנה ,ושם גיבורים עומדים בפרץ ,ואי אפשר להתקיים בה אלא גיבור במלחמתה של
תורה, גיבור ביצרו". נמצא לפי זה כי על ידי תורה שבכתב
שהיא מימין ,מתבטלת קליפת ישמעאל שהיא מימין, ואילו על ידי תורה שבעל פה שהיא
משמאל, מתבטלת קליפת עשו שהיא משמאל .ונראה להביא סימוכין לכך ממה שמצינו
בזוהר הקדוש (פרשת פנחס רמו) "בימינא דאברהם דדרגיה חסד
,נטיל נוקמא מישמעאל וממנא דיליה
,ובשמאלא דיצחק דדרגיה פחד
,נטיל נוקמא מעשו וממנא דיליה" .פירוש"
:בימינו של אברהם שדרגתו חסד
,לוקח נקמה מישמעאל
והממונה שלו, ובשמאלו של יצחק שדרגתו פחד
,לוקח נקמה מעשו והממונה שלו".
אברהם אבינו תורה שבכתב יצחק אבינו תורה שבעל פה ונראה לבאר הענין בזה
,על פי יסוד גדול שלמדנו ממשנתו הטהורה של
ה"חתם סופר"
בענין עקידת יצחק
,כי מסירות נפשו של אברהם אבינו בנסיון העקידה היתה
בבחינת תורה שבכתב
,ואילו מסירות נפש של
יצחק אבינו בנסיון העקידה היתה בבחינת
תורה שבעל פה
,שהרי אברהם אבינו שמע
מפי הקב"ה בעצמו את הציווי לעקוד
את יצחק,
והרי זה בבחינת תורה
שבכתב שניתנה מפי
הגבורה בסיני.
אולם יצחק אבינו שלא
שמע על כך מפי
הקב"ה כי אם מאברהם אביו
,היה יכול לסרב להיעקד על המזבח שהרי לפי דין
תורה אסור להקריב אדם על המזבח כי אם בהמה
,ובכל זאת קיבל יצחק את מצות אביו שהיה
מקובל לנביא ה' ,נמצא שיצחק מסר נפשו על תורה שבעל פה
,שהיא הוראת חכמי התורה
בכל דור ודור
.והנה דברי החתם סופר
ב"תורת
משה" (פרשת וירא ד"ה
ויעקוד): "ויעקוד את יצחק בנו .יש לומר שגדול כוחו של יצחק בזה יותר מאברהם ,כי אברהם היה בעצמו נביא ושמע מפי
הקב"ה
,אבל יצחק מסר נפשו והאמין לאביו ,יען כי היה מוחזק כבר לנביא ה'
,ולכן שמע אפילו לעבור על דברי תורה להישחט לפני ה'
,ונמצא כמו שאברהם אבינו ע"ה חיזק
אמונת תורה
שבכתב ,כן חיזק יצחק אבינו אמונת תורה שבעל פה לבלתי להרהר על דברי
נביאים וחכמים". וכן מבואר בשאלות ותשובות
"חתם סופר"
(או"ח סימן רח ד"ה דף ט) בלשון קדשו: "אברהם אבינו ע"ה האמין תורה שבכתב, היינו מה ששמע מהקב"ה עצמו ...ואין מן התימה על אברהם ששמע מן
הקב"ה בעצמו,
אבל מהתימה על יצחק
שקיבל מאברהם מה
שהוא נגד השכלתו ואי אפשר לשמוע
כלל, מכל מקום לא הרהר גם אחרי דברי
חכמים ושמע ופשט צווארו". מעתה יתבאר היטב דברי הזוהר הקדוש, כי מפלת ישמעאל קליפת החסד היא על ידי אברהם מימין ,שהרי אברהם אבינו מסר נפשו בעקידת יצחק על תורה
שבכתב שניתנה מימין ,ובכח תורה שבכתב שהיא מימין מבטלים קליפת ישמעאל ,ואילו מפלת עשו קליפת הגבורה היא על ידי
יצחק משמאל ,כי יצחק אבינו מסר נפשו בעקידה על תורה שבעל פה שניתנה משמאל ,ובכח תורה שבעל פה שהיא משמאל מבטלים קליפת עשו. הנה כי כן יאיר לנו להבין עומק
דברי חכמים ,שתקנו לחלק את נוסח הקידוש לשני חלקים ,חלק ראשון ל"ה תיבות בפרשת "ויכולו" הכתובה בתורה שבכתב שהיא
מימין, כדי לבטל על ידם ל"ה אומות
מימין שהם תחת
קליפת ישמעאל .והנה הוסיפו חכמינו ז"ל לתקן נוסח ברכת הקידוש שיש בו גם
כן ל"ה
תיבות ,כי
בהיותם חכמי תורה שבעל פה על כן
ל"ה תיבות שנתקנו על ידם ,הם בבחינת תורה שבעל פה שניתנה בשמאל ,ויש בכוחם לבטל ל"ה אומות מצד שמאל שהם תחת
קליפת עשו.
