קידוש

פסוק	ישמעאל זרזיר	ישראל	קידוש	עשו עורב	ישראל
1.            וַיְכֻלּוּ	גֹּמֶר	יַעֲקֹב	1.                 בָּרוּךְ	יְבוּסִי	שׁוּנִי
2.            הַשָּׁמַיִם	מָגוֹג	רְאוּבֵן:	2.                 אַתָּה	אֱמֹרִי	אֶצְבֹּן
3.            וְהָאָרֶץ	מָדַי	חֲנוֹךְ	3.                 הויה	גִּרְגָּשִׁי:	עֵרִי
4.            וְכָל	יָוָן	פַלּוּא	4.                 אֱלהֵינוּ	חִוִּי	אֲרוֹדִי
5.            צְבָאָם	תֻבָל	חֶצְרוֹן	5.                 מֶלֶךְ	עַרְקִי	אַרְאֵלִי:
6.            וַיְכַל	מֶשֶׁךְ	כַרְמִי:	6.                 הָעולָם.	סִּינִי:	אָשֵׁר
7.            אֱלֹהִים	תִירָס:	שִׁמְעוֹן	7.                 אֲשֶׁר	אַרְוָדִי	יִמְנָה
8.            בַּיּוֹם	אַשְׁכֲּנַז	יְמוּאֵל	8.                 קִדְּשָׁנוּ	צְּמָרִי	יִשְׁוָה
9.            הַשְּׁבִיעִי	רִיפַת	יָמִין	9.                 בְּמִצְותָיו	חֲמָתִי	יִשְׁוִי
10.     מְלַאכְתּוֹ	תֹגַרְמָה:	אֹהַד	10.            וְרָצָה	עֵילָם	בְרִיעָה
11.     אֲשֶׁר	אֱלִישָׁה	יָכִין	11.            בָנוּ.	אַשּׁוּר	שֶׂרַח
12.     עָשָׂה	תַרְשִׁישׁ	צֹחַר	12.            וְשַׁבַּת	אַרְפַּכְשַׁד	חֶבֶר
13.     וַיִּשְׁבֹּת	כִּתִּים	שָׁאוּל	13.            קָדְשׁו	לוּד	מַלְכִּיאֵל:
14.     בַּיּוֹם	דֹדָנִים:	לֵוִי	14.            בְּאַהֲבָה	אֲרָם:	יוֹסֵף
15.     הַשְּׁבִיעִי	כּוּשׁ	גֵּרְשׁוֹן	15.            וּבְרָצון	עוּץ	בִנְיָמִן:
16.     מִכָּל	מִצְרַיִם	קְהָת	16.            הִנְחִילָנוּ.	חוּל	מְנַשֶּׁה
17.     מְלַאכְתּוֹ	פוּט	מְרָרִי:	17.            זִכָּרון	גֶתֶר	אֶפְרָים:
18.     אֲשֶׁר	כְנָעַן:	יְהוּדָה	18.            לְמַעֲשֵׂה	מַשׁ:	בֶּלַע
19.     עָשָׂה.	סְבָא	שֵׁלָה	19.            בְרֵאשִׁית.	שָׁלַח	בֶכֶר
20.     וַיְבָרֶךְ	חֲוִילָה	פֶרֶץ	20.            תְּחִלָּה	עֵבֶר:	אַשְׁבֵּל
21.     אֱלֹהִים	סַבְתָּה	זָרַח	21.            לְמִקְרָאֵי	פֶּלֶג	גֵּרָא
22.     אֶת	רַעְמָה	חֶצְרוֹן	22.            קדֶשׁ	יָקְטָן:	נַעֲמָן
23.     יוֹם	סַבְתְּכָא	חָמוּל:	23.            זֵכֶר	אַלְמוֹדָד	אֵחִי
24.     הַשְּׁבִיעִי	שְׁבָא	יִשָׂשכָר	24.            לִיצִיאַת	שָׁלֶף	רֹאשׁ
25.     וַיְקַדֵּשׁ	דְדָן:	תּוֹלָע	25.            מִצְרָיִם.	חֲצַרְמָוֶת	מֻפִּים
26.     אֹתוֹ:	לוּדִים	וּפֻוָּה	26.            וְשַׁבַּת	יָרַח:	חֻפִּים
27.     כִּי	עֲנָמִים	יוֹב	27.            קָדְשְׁךָ	הֲדוֹרָם	אָרְדְּ:
28.     בוֹ	לְהָבִים	שִׁמְרוֹן:	28.            בְּאַהֲבָה	אוּזָל	דָן
29.     שָׁבַת	נַפְתֻּחִים:	זְבוּלֻן	29.            וּבְרָצון	דִּקְלָה:	חֻשִׁים:
30.     מִכָּל	פַּתְרֻסִים	סֶרֶד	30.            הִנְחַלְתָּנוּ:	עוֹבָל	נַפְתָּלִי
31.     מְלַאכְתּוֹ	כַּסְלֻחִים	אֵלוֹן	31.            בָּרוּךְ	אֲבִימָאֵל	יַחְצְאֵל
32.     אֲשֶׁר	פְּלִשְׁתִּים	יַחְלְאֵל:	32.            אַתָּה	שְׁבָא:	גוּנִי
33.     בָּרָא	כַּפְתֹּרִים:	גָד	33.            הויה	אוֹפִר	יֵצֶר
34.     אֱלֹהִים	צִידֹן	צִפְיוֹן	34.            מְקַדֵּשׁ	חֲוִילָה	שִׁלֵּם:
35.          לַעֲשׂוֹת	חֵת:	חַגִּי	35.            הַשַּׁבָּת:	יוֹבָב	יוכבד

סברי מרנן בָּרוּךְ אַתָּה הויה. אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָּפֶן:

Link

"זכור את יום השבת לקדשו"

שבעים תיבות בקידוש להכניע שבעים אומות ‫ל"ה אומות תחת ישמעאל ול"ה תחת עשו ‫הרה"ג ר' פנחס פרידמן ‫בפרשתנו פרשת יתרו אנו קוראים בתורה ‫על מעמד הנבחר של מתן תורה בהר סיני,  ‫כאשר הקב"ה דיבר אל כל ישראל את עשרת ‫הדברות‪ .במאמר זה ברצוננו להתבונן בדיבור ‫הרביעי שהיא מצות עשה (שמות כ ח)‪" :זכור ‫את יום השבת לקדשו"‪ .חכמינו ז"ל מפרשים ‫פסוק זה בגמרא (פסחים קו‪ ).על מצות קידוש‪: ‫"זכור את יום השבת לקדשו‪ ,זוכרהו על היין ‫בכניסתו‪ ,אין לי אלא בלילה ביום מנין‪ ,תלמוד ‫לומר זכור את יום השבת ביום"‪.  ‫ל"ה תיבות ב"ויכולו" ‫ול"ה תיבות בברכת קידוש ‫כתב "המגן אברהם" (סימן רעא ס"ק כב) ‫בשם "שער הכונות" לרבינו האריז"ל (ענין ‫הקידוש ד"ה וזה סדר הקידוש)‪ ,כי בנוסח ‫הקידוש יש בו שבעים תיבות‪ ,שלשים וחמש ‫תיבות בפרשת "ויכולו" ושלשים וחמש תיבות ‫בנוסח ברכת הקידוש‪ .ומקור הדבר בזוהר ‫הקדוש (הקדמה ה) ‫"ויכולו אית ביה תלתין וחמש תיבין‪, ‫ובקידושא דאנן מקדשין תלתין וחמש תיבין‪, ‫וסליק כלא לשבעין שמהן דקב"ה‪ ,וכנסת ‫ישראל אתעטר בהו"‪ .פירוש‪" :ויכולו יש בו ‫שלשים וחמש תיבות‪ ,ובקידוש שאנו מקדשים ‫שלשים וחמש תיבות‪ ,ועולים לשבעים שמות ‫של הקב"ה‪ ,וכנסת ישראל מתעטרת בהם"‪. ‫וכן הוא מנהג כל המקובלים וגם רוב ‫החסידים הנוהגים לפי מנהגי האריז"ל‪, ‫ובמנהגי החתם סופר מובא שכן נהג ה"כתב ‫סופר" זצ"ל‪ ,והנה הנוסח לפנינו‪: ‫"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם‪ ,ויכל ‫אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה‪, ‫וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה‪, ‫ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו‪ ,כי בו ‫שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות‪: ‫ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם‪ ,אשר ‫קדשנו במצוותיו ורצה בנו‪ ,ושבת קדשו באהבה ‫וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית‪ ,תחלה ‫למקראי קודש זכר ליציאת מצרים‪ ,ושבת ‫קדשך באהבה וברצון הנחלתנו‪ ,ברוך אתה ה' ‫מקדש השבת"‪. ‫לפי זה אומר האריז"ל ב"שער הכונות" ‫(שם)‪: ‫"ולכן אותם הנוהגין לומר אחר תיבות זכר ‫ליציאת מצרים‪ ,כי בנו בחרת ואותנו קדשת ‫מכל העמים ושבת קדשך כו'‪ ,הם טועים טעות ‫גמור‪ ,כי מוסיפין בחשבון התיבות‪ ,ואין לומר ‫סדר גירסא זו אלא בקידוש של יום טוב בלבד‪, ‫והטועים העתיקוהו משם בסדר הקידוש של ‫שבת"‪. ‫אמנם ברור שכל אחד צריך לנהוג כמנהג ‫אבותיו ורבותיו הקדושים זי"ע כמו שכתב ‫הפוסק הגדול ה"מגן אברהם" (שם)‪" :ולי ‫נראה שאין לשנות שום מנהג‪ ,כי לכל מנהג ‫יש טעם ויסוד דוק ותשכח"‪ .וכתב בליקוטי ‫מהרי"ח (סדר קידוש ד"ה בא"י)‪" :והנה נוסח ‫סידורי אשכנז‪ ,כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל ‫העמים‪ ,וכן הוא בסידור רב עמר"ם ורמב"ם  ‫מגן אברהם בשם האריז"ל‪ :בפרשת "ויכולו" ישנן ל"ה תיבות‪, ‫וכן בברכת הקידוש ישנן ל"ה תיבות ‫מגלה עמוקות‪ :ל"ה אומות מימין ‫וישמעאל עומד עליהם ול"ה אומות משמאל ועשו עומד עליהם ‫יום שבת נמצא בין יום שישי חג הישמעאלים ‫ובין יום ראשון חג בני עשו כי קדושת השבת מבטלתם ‫בני יששכר‪ :שב"ת בגימטריא זרזי"ר עור"ב ‫שהם קליפות ישמעאל ועשו כי קדושת השבת מבטלת אותם ‫ובמחזור ויטרי ובמהרי"ל ובאבודרהם‪ ,אך על ‫פי האר"י ז"ל אין לאומרו"‪.  ‫דייקא‪ ,כי בני ישראל נמצאים באמצע בין עשו ‫וישמעאל‪.  ‫שבעים אומות ‫בבחינת אל"ה מול אל"ה  ‫לפי זה אומר ה"בני יששכר" הרי מבואר‪, ‫כי קדושת שבת שהיא בתווך מבטלת קליפת ‫ישמעאל ועשו‪ ,שהם מצד ימין ושמאל של ‫הקדושה וממונים על כל שבעים אומות‪ .הנה ‫כי כן זהו ביאור המאמר‪" :אלמלי שמרו ישראל ‫שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון"‪ ,כי ‫אם היו שומרים שבת הראשונה היו מבטלים ‫קליפות עשו וישמעאל שמצד שמאל וימין של ‫שבת קודש‪ ,שהם השורש של כל שבעים שרי ‫מעלה‪ ,ושוב לא היתה כל אומה ולשון יכולה ‫לשלוט בהם‪.  ‫ונראה לבאר לפי שיטת הזוהר הקדוש ‫והאריז"ל‪ ,ענין הקידוש בליל שבת שיש בו ‫שבעים תיבות שמתחלקים ל"ה כנגד ל"ה‪, ‫בהקדם מה שכתב ה"בני יששכר" (שבת ‫מאמר א סימן י) לבאר מאמר חכמינו ז"ל (שבת ‫קיח‪" :):אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא ‫שלטה בהן אומה ולשון"‪ ,על פי דברי ה"מגלה ‫עמוקות" (פרשת לך לך דף טז‪ ,).על הפסוק ‫שנאמר בברית בין הבתרים (בראשית טו י)‪: ‫"ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך"‪. ‫וביאר בדברי קדשו על פי הידוע שישנם ‫שבעים שרי מעלה של אומות העולם‪ ,והנה ‫הם נחלקים לשני חלקים‪ ,ל"ה שרי מעלה הם ‫משמאל של הקדושה‪ ,ושרו של עשו הוא ‫סמא"ל ממונה ועומד עליהם‪ ,ולעומת זה ישנם ‫ל"ה שרי מעלה מימין של הקדושה‪ ,ושרו של ‫ישמעאל הוא רה"ב ממונה ועומד עליהם‪. ‫נמצא לפי זה כי שבעים שרי מעלה הם ‫אל"ה מול אל"ה‪ ,כלומר ל"ה אומות מימין עם ‫א' העומד עליהם וכן ל"ה אומות משמאל עם ‫א' העומד עליהם‪ ,ואמנם ישראל עם קודש ‫נמצאים בתווך באמצע בין שני אל"ה‪ .וזהו רמז ‫הכתוב‪" :ויקח לו את כל אלה" ‪ -ב' פעמים אל"ה ‫של השבעים אומות‪" ,ויבתר אותם בתוך"‪, ‫שביתר אותם לשני חלקים והכניס את ישראל ‫בתווך בין שניהם‪ .וזהו רמז הפסוק (תהלים כ ‫כח)‪" :אלה ברכב ואלה בסוסים"‪ ,היינו אל"ה ‫מול אל"ה שהם שבעים אומות‪" ,ואנחנו בשם ‫ה' אלקינו נזכיר"‪. ‫מוסיף על כך ה"מגלה עמוקות" דבר נפלא‪, ‫כי מטעם זה יום המנוחה של ישראל עם ‫קודש הוא בשבת קודש‪ ,ואילו להבדיל אלף ‫הבדלות יום חגם של הישמעאלים הוא ביום ‫ו' שהוא צד ימין של שבת קודש‪ ,ויום חגם ‫של בני עשו הנוצרים הוא ביום א' צד שמאל ‫של הקדושה‪ ,וישראל שהם באמצע ניתן להם ‫למורשה יום שבת קודש‪ .וזהו שכתוב (ויקרא ‫כב לב)‪" :ונקדשתי בתוך בני ישראל" – "בתוך"  ‫כדרכו בקודש מוסיף ה"בני יששכר" על ‫כך רמז נאה שב"ת בגימטריא זרזי"ר עור"ב‪, ‫והביאור בזה על פי מאמרם בגמרא (ב"ק צב‪): ‫על הפסוק (בראשית כח ט)‪" :וילך עשו אל ‫ישמעאל‪ ,לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא ‫מפני שהוא מינו"‪ .ומפרש ה"מגלה עמוקות" ‫על ואתחנן (אופן מ) כי קליפת עשו נקראת ‫"עורב" וקליפת "ישמעאל" נקראת "זרזיר"‪, ‫ונתחברו יחד כי הם בני מין אחד להילחם כנגד ‫הקדושה‪ ,על כן שב"ת בגימטריא זרזי"ר עור"ב ‫ללמדנו ששבת בקדושתו מבטל ב' הקליפות ‫של עשו וישמעאל עכדה"ק‪. ‫וזהו שיסד האריז"ל בפיוט "אזמר בשבחין" ‫(ליל שבת קודש)‪" :צווחין אף עקתין בטלין ‫ושביתין"‪ .וכתב ב"מגלה עמוקות" (פרשת ‫משפטים ד"ה כי תצא אש) הביאור על כך ‫בשם האריז"ל‪ ,כי "צווחין" הוא קליפת עשו ‫ואילו "עקתין" הוא קליפת ישמעאל‪ ,ושניהם ‫גם יחד בטלין ושביתין בשבת קודש‪.  ‫שבת קודש מפריד ‫בין קליפות ישמעאל ועשו ‫ונראה לבאר ענין שבת קודש שעומד בתווך ‫בין ישמעאל ועשו‪ ,כי הוא בבחינת מחיצה של ‫ברזל להפריד ביניהם שלא יוכלו להתחבר‪, ‫והרי זה בבחינת מה ששנינו במשנה (סנהדרין ‫עא‪" J) פיזור לרשעים הנה להם והנאה לעולם"‪, ‫ועל ידי זה מתגבר כח הקדושה של יעקב אבינו ‫שמדתו תפארת לבטלם‪.  ‫וזהו לפי דעתי הרמז בדברי נעים זמירות ‫ישראל "מזמור שיר ליום השבת"‪ ,המבוסס כל ‫כולו בשבח קדושת יום השבת (תהלים צב י)‪: ‫"כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו ‫כל פועלי און"‪ .ויש לדקדק במה שהכפיל ‫לשונו להזכיר פעמיים‪" :כי הנה אויביך"‪ ,והיה ‫יכול לומר בקיצור‪" :כי הנה אויביך ה' יאבדו ‫יתפרדו כל פועלי און"‪. ‫אך לפי האמור יש לומר כי דוד המלך רמז ‫בכך‪ ,על הכח של קדושת שבת להפריד בין ‫קליפת ישמעאל לקליפת עשו‪" :כי הנה אויביך ‫ה'"‪ ,הם ל"ה אומות מימין עם ישמעאל העומד ‫עליהם‪" ,כי הנה אויביך יאבדו"‪ ,הם ל"ה אומות ‫משמאל עם עשו העומד עליהם‪" ,יתפרדו כל ‫פועלי און"‪ ,על ידי קדושת שבת שעומדת ‫בתווך ביניהם הרי הם נפרדים ומתבטלים‪. ‫יומתק לפרש בזה מה שתיקן האריז"ל ‫בפיוט "אזמר בשבחין" לליל שבת קודש‪: ‫"ימינא ושמאלא ובינייהו כלה" – "ימינא" ‫הם ל"ה אומות מצד ימין והשר של ישמעאל ‫עומד עליהם‪" ,ושמאלא" הם ל"ה אומות מצד ‫שמאל והשר של עשו עומד עליהם‪" ,ובינייהו ‫כלה"‪ ,היא שבת כלה מלכתא העומדת ביניהן ‫להפרידם בבחינת‪" :יתפרדו כל פועלי און"‪. ‫בדרך זו יאיר לנו להבין ענין מצות תוספת ‫שבת מלפניו ולאחריו‪ ,כדי להכניע בכך קליפות ‫עשו וישמעאל שורש כל השבעים אומות‪ ,כי על ‫ידי המשכת קדושת שבת מלפניו שהוא ביום ‫ו' יום חגם של בני ישמעאל‪ ,מכניעים קליפת ‫ישמעאל העומד מצד ימין של הקדושה‪ ,ואילו ‫על ידי המשכת קדושה שבת לאחריו שהוא ‫ביום א' יום חגם של בני עשו‪ ,מכניעים קליפת ‫עשו העומד מצד שמאל של הקדושה‪.  ‫ישמעאל חסד דקליפה ‫עשו גבורה דקליפה ‫ונראה להרחיב הביאור בזה‪ ,איך יש בכח ‫שבת לבטל ב' קליפות ישמעאל ועשו‪ ,בהקדם ‫לבאר מדוע שרו של ישמעאל עומד מצד ימין ‫של הקדושה‪ ,ושרו של עשו עומד מצד שמאל ‫של הקדושה‪ ,ושבת קודש עומדת בתווך ‫להפריד ביניהם‪ ,על פי מה שכתב ה"מגלה ‫עמוקות" (ריש פרשת ויצא) בשם המקובלים‪, ‫כי ישמעאל ועשו הם בבחינת הסיגים והפסולת ‫שנפרדו מחסד וגבורה של הקדושה‪ ,ישמעאל ‫הוא בבחינת פסולת החסד שמצד הקליפה‪ ,כי ‫הוא משתמש במדת החסד לאהבות ותאוות ‫הבלי עולם הזה‪ ,ולכן יצא מאברהם שהוא ‫חסד של הקדושה בצד ימין‪. ‫לעומת זה עשו הוא בבחינת פסולת ‫הגבורה שמצד הקליפה‪ ,כי הוא משתמש ‫במדת גבורה לרצוח בני אדם העומדים בדרכו‪, ‫ולא בחנם אמר לו יצחק אביו אחרי שראה את ‫הגיהנם נכנס עמו (בראשית כז מ)‪" :ועל חרבך ‫תחיה"‪ ,ולכן יצא מיצחק שהוא גבורה של ‫הקדושה בצד שמאל‪ .הנה כי כן מבואר היטב ‫מדוע ישמעאל עומד מצד ימין הקדושה‪ ,כי ‫הוא בבחינת הפסולת של החסד שהוא בצד ‫ימין‪ ,אבל עשו עומד מצד שמאל הקדושה‪ ,כי ‫פרשת בשלח תש"ע  ‫קוראי עונג ג  ‫כוונה נפלאה בקידוש ‫מהרה"ק מראפשיץ זי"ע ‫כתב הרמ"א (או"ח סימן רעא סעיף י) ‫בענין קידוש בליל שבת‪" :מתחילין י'ום ה'ששי ‫ו'יכולו ה'שמים ונרמז השם בראשי תיבות"‪. ‫וצריך להבין מהו ענין ד' אותיות השם הוי"ה ‫לקידוש בליל שבת‪ .ויש לבאר הענין בזה‪, ‫בהקדם לבאר מאמר הזוהר הקדוש (פרשת ‫יתרו פח‪ ):מהו שבת‪ ,שמא דקודשא בריך ‫הוא‪ ,שמא דאיהו שלים מכל סטרוי"‪. ‫נקדים מה שכתב ב"זרע קודש" להרה"ק ‫מראפשיץ זי"ע (ריש פרשת בהר) כוונה ‫חשובה בקידוש ליל שבת‪ ,וזה לשון קדשו‪: ‫"והנה בקידוש ליל שבת בויכולו יש ה' ‫פעמים אותיות ו"י‪ ,וצריך להפוך הה' פעמים ‫ו"י ולעשות מהם ה' פעמים טו"ב‪ ,ולכן אין ‫לקרות אותיות ו"י בויכולו בפירוש רק כמו ‫בחטף‪ ,כי באמת בשבת נמתק הכל ונכלל הכל ‫בטוב"‪. ‫וכוונתו על ה' פעמים ו"י‪ :א) ו"יכולו ‫השמים והארץ‪ .ב) ו'יכל אלקים ביום השביעי‪. ‫ג) ו'ישבת ביום השביעי‪ .ד) ו'יברך אלקים ‫את יום השביעי‪ .ה) ו'יקדש אותו‪ ,ועל זה ‫הוא אומר שצריך לקרוא אותם בחטף ולא ‫להדגיש אותם‪ ,כי "וי" הוא לשון כאב ובשבת ‫אין דין‪.  ‫הוא בבחינת הפסולת של הגבורה שהוא בצד ‫שמאל‪. ‫בדרך זו יאיר לנו להבין ענין השבת שעומד ‫בתווך כדי להפריד ביניהם‪ ,לפי המבואר ‫בגמרא (שבת קיח‪ ).כי שבת היא נחלת יעקב ‫אבינו‪ ,וידוע כי מדתו של יעקב היא תפארת ‫הכלולה מחסד וגבורה שמצד הקדושה‪ ,על ‫כן יש בכח קדושת שבת שהיא נחלת יעקב ‫הכלולה מחסד וגבורה שמצד הקדושה‪ ,לבטל ‫את ישמעאל חסד דקליפה מצד ימין ואת עשו ‫גבורה דקליפה מצד שמאל‪. ‫מעתה יתבאר ענין הקידוש בליל שבת ‫קודש‪ ,שיש בהם שבעים תיבות המתחלקים ‫ל"ה בפרשת "ויכולו" ועוד ל"ה בברכת קידוש‪, ‫כי הם מכוונים כנגד ל"ה אומות מימין תחת ‫שרו של ישמעאל וכנגד ל"ה אומות משמאל ‫תחת שרו של עשו‪ ,המתבטלים על ידי קדושת ‫שבת‪. ‫וזהו ביאור דברי הזוהר הקדוש הנ"ל‪: ‫"ויכולו יש בו שלשים וחמש תיבות‪ ,ובקידוש ‫שאנו מקדשים שלשים וחמש תיבות‪ ,ועולים ‫לשבעים שמות של הקב"ה‪ ,וכנסת ישראל ‫מתעטרת בהם"‪ .כי שבעים שמות שיש ‫להקב"ה הם כדי להכניע את השבעים אומות‪, ‫ובשבת קודש מתעטרת השכינה הקדושה ‫בשבעים שמות אלו‪ ,כדי להכניע את השבעים ‫אומות ל"ה מימין ול"ה משמאל‪. ‫יומתק לבאר בזה מה שמבואר בתיקוני ‫זוהר (תיקון כד סט‪ , ).כי נוהגים להוסיף על ‫שבעים תיבות אלו עוד ב' תיבות "סברי מרנן"‪, ‫כדי שיהיו ע"ב תיבות כמספר ויכל"ו וכן ‫כמספר ביי"ן‪ ,וזה לשון קדשו‪" :וצריך לברכא ‫לון ולקדש לון בקידוש על היין‪ ,בשבעין תיבין ‫דקידוש ויכ"לו כחושבן ביי"ן‪ ,וצריך למימר ‫סברי מרנן"‪. ‫לפי האמור הביאור בזה‪ ,כי היות אשר ‫ל"ה אומות מימין הם תחת שליטת שרו של ‫ישמעאל‪ ,וכן ל"ה אומות משמאל הם תחת  ‫ד קוראי עונג  ‫פרשת בשלח תש"ע  ‫ונראה לבאר דבריו הקדושים‪ ,על פי ‫המבואר בתיקוני זוהר (תיקון טז דף מב‪,). ‫כי אדם הראשון בחטאו הפריד בשם הוי"ה ‫שתי אותיות ה"ה משתי אותיות י"ו‪ ,וזהו ‫רמז הכתוב (רות א יט)‪" :ותלכנה שתיהן" ‪- ‫קרי ביה שתי ההי"ן שהלכו בגלות‪ ,ונשארו ‫אותיות י"ו משם הוי"ה שהן אותיות ו"י‪ ,כי ‫הרחמים נהפך לדין שהוא בבחינת ו"י כאדם ‫שצועק בעת צרה‪. ‫והנה שבת הוא מעין עולם הבא כמאמרם ‫(ברכות נז‪" ):שבת אחד מששים לעולם הבא"‪, ‫שאז יתוקן חטא אדם הראשון‪ ,ויחזרו שתי ‫ההי"ן למקומם ואז יושלם השם הוי"ה בד' ‫אותיותיו‪ .מעתה יש לומר כי זהו ביאור דברי ‫הזוהר הקדוש‪" :מהו שבת‪ ,שמא דקודשא ‫בריך הוא‪ ,שמא דאיהו שלים מכל סטרוי"‪ ,שם ‫שהוא שלם מכל הצדדים‪ ,כלומר שאין בו רק ‫אותיות ו"י בהסתלקות שתי ההי"ן‪ ,אלא שתי ‫ההי"ן חוזרות למקומן ונשלם השם הוי"ה ‫מכל הצדדים‪. ‫וזהו ביאור המנהג שהביא הרמ"א‪, ‫להתחיל קידוש בסוף הפסוק הקודם‪" :יום ‫הששי" כדי לרמז השם הוי"ה בראשי תיבות‪: ‫י'ום ה'ששי ו'יכולו ה'שמים‪ ,כי בשבת קודש ‫שתי ההי"ן חוזרות למקומן ונשלם השם  ‫השם הוי"ה‪ .הנה כי כן מבואר היטב דברי ‫הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪ ,לדקדק בקידוש ‫ליל שבת שלא להדגיש במבטא ה' פעמים ‫ו"י שנזכרו בפרשת "ויכולו השמים" כי אם ‫בחטף‪ ,ולפי האמור הביאור בזה‪ ,כי בשבת ‫נמתקו אותיות ו"י כי שתי ההי"ן חוזרות ‫למקומן‪. ‫על פי האמור נתתי אל לבי להתבונן‪ ,מאחר ‫שבפרשת "ויכולו" נרמזו ה' פעמים ו"י מה' ‫פעמים השם הוי"ה‪ ,כי בשבת קודש נמתקו ‫אותיות ו"י על ידי שתי ההי"ן שחזרו למקומן‪, ‫אם כן ברור שראוי למצוא רמז בפרשה זו‪ ,גם ‫על ה' פעמים שתי ההי"ן שחזרו להצטרף עם ‫ה' פעמים ו"י‪ ,ובכן חשבתי דרכי ומצאתי דבר ‫פלא‪ ,כי בפרשת "ויכולו" ישנן במכוון עשר ‫פעמים ה' כדי להשלים שתי ההי"ן לה' פעמים ‫ו"י‪ ,והנה הם לפנינו‪: ‫"ויכולו [ה]שמים ו[ה]ארץ וכל צבאם ‫ויכל אל[ה]ים ביום [ה]שביעי מלאכתו אשר ‫עש[ה]‪ ,וישבות ביום [ה]שביעי מכל מלאכתו ‫אשר עש[ה]‪ ,ויברך אל[ה]ים את יום [ה]שביעי ‫ויקדשו אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ‫ברא אל[ה]ים לעשות"‪. ‫(מתוך שבילי פנחס פרשת בראשית)  ‫ל"ה תיבות בפרשת ויכולו לבטל ל"ה אומות מימין‪, ‫ל"ה תיבות בברכת הקידוש לבטל ל"ה אומות משמאל ‫מוסיפים שתי תיבות "סברי מרנן" כנגד שרו של ישמעאל ‫ושרו של עשו העומדים למעלה מהשבעים אומות ‫ביטול קליפת ישמעאל מימין על ידי תורה שבכתב‪, ‫ביטול קליפת עשו משמאל על ידי תורה שבעל פה ‫ל"ה תיבות בפרשת ויכולו הם תורה שבכתב‪, ‫ל"ה תיבות בברכת הקידוש הם בבחינת תורה שבעל פה ‫שליטת שרו של עשו‪ ,נמצא כי יחד עם שני ‫השרים של ישמעאל ועשו הרי הם ע"ב‪ ,לכן ‫בתווך שבין ל"ה תיבות שבפרשת "ויכולו" ובין ‫ל"ה תיבות שבברכת הקידוש‪ ,מוסיפים עוד ‫שתי תיבות "סברי מרנן"‪ ,כדי לבטל בכך גם ‫את שרי ישמעאל ועשו עצמם העומדים על ‫שבעים שרי מעלה‪.  ‫חצי קידוש תורה שבכתב ‫וחצי השני תורה שבעל פה ‫בדרך זו במסילה נעלה לבאר מה שבחרו ‫חכמינו ז"ל לחלק את השבעים תיבות ‫שבקידוש דוקא באופן זה‪ ,ל"ה תיבות בפרשת ‫"ויכולו" הכתובה בתורה שבכתב‪ ,ועוד ל"ה ‫תיבות בנוסח ברכת הקידוש שתקנו חכמינו ‫ז"ל‪ ,על פי מה שמצינו בתיקוני זוהר (הקדמה ‫יא‪ (:כי תורה שבכתב היא מצד ימין מדת ‫החסד‪ ,ואילו תורה שבעל פה הוא מצד שמאל ‫מדת הדין‪: ‫"וכד אתנטילת מחסד אתקריאת תורה ‫שבכתב דאתיהיבת מימינא‪ ,דכתיב (דברים לג  ‫ב) מימינו אש דת למו‪ ,וכד אתנטילת מגבורה ‫אתקריאת תורה שבעל פה‪ ,דהכי אוקמוהו ‫מארי מתניתין‪ ,תורה שבעל פה מפי הגבורה ‫ניתנה‪ ,ותמן גבורים עומדים בפרץ‪ ,ולא יכיל ‫למיקם בה אלא גבור במלחמתה של תורה‪, ‫גבור ביצרו"‪. ‫ובתרגום ללשון קודש‪: ‫"וכאשר [התורה] ניטלה מחסד נקראת ‫תורה שבכתב שניתנה מימין‪ ,ככתוב (דברים ‫לג ב) מימינו אש דת למו‪ ,וכאשר ניטלה ‫מגבורה נקראת תורה שבעל פה‪ ,כי כך אמרו ‫בעלי משנה‪ ,תורה שבעל פה מפי הגבורה ‫ניתנה‪ ,ושם גיבורים עומדים בפרץ‪ ,ואי אפשר ‫להתקיים בה אלא גיבור במלחמתה של תורה‪, ‫גיבור ביצרו"‪. ‫נמצא לפי זה כי על ידי תורה שבכתב שהיא ‫מימין‪ ,מתבטלת קליפת ישמעאל שהיא מימין‪, ‫ואילו על ידי תורה שבעל פה שהיא משמאל‪, ‫מתבטלת קליפת עשו שהיא משמאל‪ .ונראה ‫להביא סימוכין לכך ממה שמצינו בזוהר ‫הקדוש (פרשת פנחס רמו‪)  ‫"בימינא דאברהם דדרגיה חסד‪ ,נטיל ‫נוקמא מישמעאל וממנא דיליה‪ ,ובשמאלא ‫דיצחק דדרגיה פחד‪ ,נטיל נוקמא מעשו וממנא ‫דיליה"‪ .פירוש‪" :בימינו של אברהם שדרגתו ‫חסד‪ ,לוקח נקמה מישמעאל והממונה שלו‪, ‫ובשמאלו של יצחק שדרגתו פחד‪ ,לוקח נקמה ‫מעשו והממונה שלו"‪.  ‫אברהם אבינו תורה שבכתב ‫יצחק אבינו תורה שבעל פה ‫ונראה לבאר הענין בזה‪ ,על פי יסוד גדול ‫שלמדנו ממשנתו הטהורה של ה"חתם סופר" ‫בענין עקידת יצחק‪ ,כי מסירות נפשו של ‫אברהם אבינו בנסיון העקידה היתה בבחינת ‫תורה שבכתב‪ ,ואילו מסירות נפש של יצחק ‫אבינו בנסיון העקידה היתה בבחינת תורה ‫שבעל פה‪ ,שהרי אברהם אבינו שמע מפי ‫הקב"ה בעצמו את הציווי לעקוד את יצחק‪, ‫והרי זה בבחינת תורה שבכתב שניתנה מפי ‫הגבורה בסיני‪. ‫אולם יצחק אבינו שלא שמע על כך מפי ‫הקב"ה כי אם מאברהם אביו‪ ,היה יכול לסרב ‫להיעקד על המזבח שהרי לפי דין תורה אסור ‫להקריב אדם על המזבח כי אם בהמה‪ ,ובכל ‫זאת קיבל יצחק את מצות אביו שהיה מקובל ‫לנביא ה'‪ ,נמצא שיצחק מסר נפשו על תורה ‫שבעל פה‪ ,שהיא הוראת חכמי התורה בכל ‫דור ודור‪ .והנה דברי החתם סופר ב"תורת ‫משה" (פרשת וירא ד"ה ויעקוד)‪: ‫"ויעקוד את יצחק בנו‪ .יש לומר שגדול ‫כוחו של יצחק בזה יותר מאברהם‪ ,כי אברהם ‫היה בעצמו נביא ושמע מפי הקב"ה‪ ,אבל ‫יצחק מסר נפשו והאמין לאביו‪ ,יען כי היה ‫מוחזק כבר לנביא ה'‪ ,ולכן שמע אפילו לעבור ‫על דברי תורה להישחט לפני ה'‪ ,ונמצא ‫כמו שאברהם אבינו ע"ה חיזק אמונת תורה ‫שבכתב‪ ,כן חיזק יצחק אבינו אמונת תורה ‫שבעל פה לבלתי להרהר על דברי נביאים ‫וחכמים"‪. ‫וכן מבואר בשאלות ותשובות "חתם סופר" ‫(או"ח סימן רח ד"ה דף ט) בלשון קדשו‪: ‫"אברהם אבינו ע"ה האמין תורה שבכתב‪, ‫היינו מה ששמע מהקב"ה עצמו‪ ...ואין מן ‫התימה על אברהם ששמע מן הקב"ה בעצמו‪, ‫אבל מהתימה על יצחק שקיבל מאברהם מה ‫שהוא נגד השכלתו ואי אפשר לשמוע כלל‪, ‫מכל מקום לא הרהר גם אחרי דברי חכמים ‫ושמע ופשט צווארו"‪. ‫מעתה יתבאר היטב דברי הזוהר הקדוש‪, ‫כי מפלת ישמעאל קליפת החסד היא על ‫ידי אברהם מימין‪ ,שהרי אברהם אבינו ‫מסר נפשו בעקידת יצחק על תורה שבכתב ‫שניתנה מימין‪ ,ובכח תורה שבכתב שהיא ‫מימין מבטלים קליפת ישמעאל‪ ,ואילו ‫מפלת עשו קליפת הגבורה היא על ידי יצחק ‫משמאל‪ ,כי יצחק אבינו מסר נפשו בעקידה ‫על תורה שבעל פה שניתנה משמאל‪ ,ובכח ‫תורה שבעל פה שהיא משמאל מבטלים ‫קליפת עשו‪. ‫הנה כי כן יאיר לנו להבין עומק דברי ‫חכמים‪ ,שתקנו לחלק את נוסח הקידוש ‫לשני חלקים‪ ,חלק ראשון ל"ה תיבות בפרשת ‫"ויכולו" הכתובה בתורה שבכתב שהיא מימין‪, ‫כדי לבטל על ידם ל"ה אומות מימין שהם תחת ‫קליפת ישמעאל‪ .והנה הוסיפו חכמינו ז"ל ‫לתקן נוסח ברכת הקידוש שיש בו גם כן ל"ה ‫תיבות‪ ,כי בהיותם חכמי תורה שבעל פה על כן ‫ל"ה תיבות שנתקנו על ידם‪ ,הם בבחינת תורה ‫שבעל פה שניתנה בשמאל‪ ,ויש בכוחם לבטל ‫ל"ה אומות מצד שמאל שהם תחת קליפת ‫עשו‪.  ‫

 ‫